פסקה1:

מעשה בילד יחיד להוריו אשר אביו אהבו, אולם התאמץ לטעת בו מידות של גברות, תבונה ואומץ-לב, ואילו אמו הייתה מפנקת אותו בצנעה ומרגילה אותו .לנוחיות ולחוסר מעש

פסקה2:

לימים גדל הנער והיה לבחור. ראה שחבריו תרים(מחפשים) אחרי פרנסות שונות ועוסקים בהן, פנה אף הוא אל אביו וביקש שייתן לו כסף למען ישקיעו במסחר.

פסקה3:

אמר לו אביו: - בקשתך רצויה ויקרה בעיני, אולם לך והשתכר (תרוויח) לירה זהב ואחר אתן לך את מבוקשך.

התחיל הבחור מחשב מחשבות ומחפש דרכים להשתכר לירה זהב. חסר עליו אמו ונתנה לו לירה. הלך ומסרה לאביו. נטל אביו את הלירה וזרקה דרך החלון החוצה, ואמר לבנו: לך והשתכר עוד לירה.

פסקה4:

ביקש הבן דרכים להשתכר לירה, חסה עליו אמו ונתנה לו. הביא אותו לאביו, שוב זרק אותו דרך החלון ואמר: לך והשתכר עוד לירה.

פסקה5:

כך חזר ונשנה הדבר פעמים רבות, עד שאזלו הלירות אצל האם ואמרה לבנה: צר לי עליך, בני, אולם אין בידי עוד כסף לתת לך, וכוונותיו של אביך נעלמו ממני: מי יודע כמה לירות עוד יזרוק דרך החלון עד אשר יסכים למלא את בקשתך.

פסקה 6:

יצא הבחור לשוק ועסק בסבלנות: הרים משאות, כתף סחורות, העביר סלים, הטעין חמורים, והשתכר פרוטה אחר פרוטה עד שנצטברו ללירה, אז פנה שוב אל אביו ושם לפניו חופן של מעות מהוהות ושחוקות.

פסקה 7:

הפך האב את המעות ורצה לזרוק אותן דרך החלון, קפץ הבחור ותפסו בידו וצעק: חלילה לך לזרוק, עמל רב השקעתי במעות אילו עד שהרווחתן.